האם התרחשה מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית?
האם יש קשר בין מגדר למעשה האמנות?
והאם אמנות יכולה להשפיע על עיצוב תודעה פמיניסטית, על רקע עלייתן של תנועות כמו Me too ואתגרי המאה ה- 21?
שאלות אלה ואחרות עולות ומהדהדות בספר שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה – מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית (הוצאת גלריה אגריפס 12) – ספר מרהיב ומעורר מחשבה המציע מבט מרתק על התפתחותה של האמנות הפמיניסטית בישראל בעשורים האחרונים, דרך יצירות של 101 אמניות ואמנים ישראלים המתייחסים לשמלה – כפריט מגדרי טעון, דרך מגוון פרספקטיבות ומהיבטים אישיים, תרבותיים, חברתיים ופוליטיים.
הספר מאגד עבודות ציור, צילום, טכניקה מעורבת, מיצב, פיסול, ווידיאו של 101 האמניות והאמנים שהשתתפו בתערוכה שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה, שהוצגה ב- 2019 בגלריות אגריפס 12 ומרי בירושלים ונאצרה על ידי נעמי טנהאוזר וריטה מנדס- פלור, מייסדות גלריה אנטיאה לאמנות פמיניסטית, גלריה חלוצית ופורצת דרך שפעלה בירושלים בין 1994 – 2009. התערוכה היוותה מחווה לגלריה שהשפיעה רבות על יצירת הממשק בין אמנות ופמיניזם בשדה האמנות בישראל.
מעבר לגוף עבודות עשיר ומרתק, הספר מהווה מסמך חברתי המבקש לייצר מבט רטרוספקטיבי לצד תמונת מצב עכשווית. הוא מעלה סוגיות עקרוניות לצד נושאים רלוונטיים ובוערים ברוח הזמן, בהם: שאלת המגדר כנקודה עיוורת באמנות הישראלית, מעמדן של נשים בחברה ובשדה האמנות, ייצוגים נשיים בתרבות, דימוי גוף, המבט הגברי, אלימות נגד נשים, רב- תרבותיות, נזילות מגדרית, הקול הנשי המזרחי, ויחסי הגומלין המורכבים בין אמנות, מגדר ופמיניזם.
עבודות האמנות בספר מציעות פרשנויות מגוונות לשמלה – ככסות, כסימן היכר מגדרי ולתפקידה בתהליך הסוציאליזציה של ילדות וילדים ובהבניית זהות מינית מגדרית. חלק מהן חותרות תחת התפישות הרווחות באשר למגדר במונחים בינאריים, וחלק מדגישות אלמנטים של מיניות, בין פגיעות לעוצמה. יש הדנות במתחים וביחסי הכוח בין גברים לנשים, ואחרות עוסקות בסממנים תרבותיים ודתיים, תוך ביקורת נוקבת על נרטיבים מסורתיים המוכתבים על ידי תפישות פטריארכאליות. רובן מציגות מבט לוקאלי המתבונן במרחב הישראלי, ועם זאת הן בעלות עוצמה אוניברסאלית.
אביגיל פריד
אורי הולבן
אדוה דרורי
אדית פישר-כץ
אורית ליבנה
אלונה זלוף לביא
אלחנדרה אוקרט
אלי שבדרון
אמירה זיאן
אמנון גרוף
אנדי ארנוביץ
אנט קליינפלד
אריאן ליטמן
אתי אברג'יל
אתי צ'כובר
בועז לוונטל
ברכה גיא
בתיה רוזנק
גבריאלה קליין
גבי יאיר
ג'ניפר בר לב
גילה פרוסט מילר
דאנה טנהאוזר
דבורה מורג
דבי מרגלית
דורון אדר
דורית רינגרט
דליה אריאלי
הדי אברמוביץ
הדסה בארי
הילה ליזר-בג'ה
הילה שפיצר
חגית שחל
חיה גרץ רן
חנה בן-חיים יולזרי
חנה גולדברג
חנה קרומר
חנאן אבו-חוסיין
טל קרונקופ
טלי בן בסט
טליה טוקטלי
יהודית אפלטון
יהודית שרייבר
יואב פיש
יואל גילון
יעל בר לב
יעל דורון
יעל סרלין
ימימה ארגז
ישראל רבינוביץ'
ליאורה וייז
ליהיא טלמור
לנה זידל
מיה מוצ'בסקי פרנס
מאיר ראובן
מזל כרמון
מידד אליהו
מירב שין בן-אלון
מירי גרמיזו
מרגו גראן
נדיה עדינה רוז
נאוה הראל-שושני
נולי עומר
נועה ארד יאירי
נורית ירדן
נינו ביניאשוילי
נלי אגסי
נסרין אבו באכר
נעמי בריקמן
נעמי טנהאוזר
נעמי שליו
סיגלית לנדאו
עדן מנדס-פלור
עינת עריף-גלנטי
ענבל מנדס-פלור
פמלה לוי
פרווין שמואלי בוכניק
צבי טולקובסקי
קורנליה רנץ
ראומה זוהר חיות
רוני ברות
רות וינשטיין פאפוריש
רות שרייבר
רחי שמיר
ריבה פינסקי אוודיש
רינה פלד
ריטה מנדס-פלור
ריקי פוך
רעיה ברוקנטל
רקפת וינר-עומר
שירה גפשטיין- מושקוביץ
שולה קשת
שירלי פקטור
שירה ריכטר
שלמה סרי
דוד סרי
שרה אלימי
שרה נינה מרידור
שרון פידל
שרונה אפרת
תמר רבן
העבודות נפרשות בתשעה פרקים שכל אחד מהם מציג מקבץ יצירות
העוסק בנושאי מפתח מסקרנים, כגון:
חלק גדול מהיצירות במקבץ זה, עוסק בילדות קטנות לובשות שמלה. השמלה היא חלק מרכזי בסוציאליזציה של ילדות קטנות ומהווה מרכיב דומיננטי בשאיפתן להיות יפות, בעוד שתעשיית האופנה מרבה להדגיש את הנופך המיני בגישה זו. הפתח הקיים בכל שמלה, מותיר את הילדות פגיעות ועלול להגביל את יכולתן לעסוק בסוגים נועזים יותר של פעילות ומשחקים.
היצירות במקבץ זה, עוסקות בשמלה כמסמנת מעמד חברתי, החל משמלות פאר ועד סמרטוט פשוט ושִׁמְלָת הַדָלוּת, שיכולה להפוך לאמצעי הממחיש את השחרור מדיכוי.
חלק מהיצירות מתייחסות לשמלה כמסמן תרבותי, המזהה את "האחר/ת", הנערה או האישה הפלסטינית, בלבוש מסורתי המאפשר לה להיות נראית – ולא נראית,
מעין נוכחת – נפקדת. עבור נשים במלחמה, השמלה מייצגת פגיעות לצד התנגדות.
שמלת הכלה היא אולי התגלמות השמלה – ואין זה מפתיע שאמניות רבות בחרו להציע עבודות המתייחסות לכלה ולמלוותיה – עבודות ביקורתיות החותרות תחת האידיאליזציה של הכלה. כמו הכלה, הבלרינה נושאת בממדים מיתיים בדמיונה של הילדה הקטנה, שגם היא מוטלת בספק ביצירות האמנות.
שמלה יכולה לבטא זהות, פנטזיה, הזדהות מגדרית או יכולה לשמש כהסוואה, כפי שניתן לראות ביצירות האמנות בחלק זה. לבישת שמלה על ידי גבר עדיין מכונה "קרוס דרסינג" – מה שמאשר את הבגד כנשי.
לצד היצירות, כולל הספר טקסטים ומאמר היסטורי של ד"ר רות מרקוס, מייסדת העמותה לחקר אמנות, נשים ומגדר בישראל, הסוקר את פועלה של גלריה אנטיאה והשפעתה המתמשכת על השיח הפמיניסטי בזירת התרבות הישראלית.
הספר יוצא לאור ביוזמת גלריה אגריפס 12 וגלריה מרי ובשיתוף העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, במטרה להנכיח את האמנות הפמיניסטית ותוצריה, לתרום לפיתוח תודעה פמיניסטית בעולם האמנות ובחברה הישראלית ולהוות צעד נוסף ביצירת חזון חברתי ושיתוף פעולה חוצה מגדרים ודורות – לטובת חברה שוויונית בישראל.
שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה – מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית
הוצאת גלריה אגריפס 12, 2022
עורכות: נעמי טנהאוזר, ריטה מנדס- פלור
270 עמודים, דו- לשוני (עברית, אנגלית), כריכה רכה
העשירו את מדף הספרים שלכם בפתחה של שנת 2023 בספר בועט, מעורר השראה, סקרנות ועניין, המתאים לשוחרות ושוחרי אמנות, לאנשי ונשות חינוך ואקדמיה, למורות ומורים, לסטודנטיות וסטודנטים לאמנות ולימודי מגדר, ולכל אדם סקרן וחושב, המעוניין לבחון היבטים ותופעות בחברה ובתרבות העכשווית דרך פריזמת האמנות. העניקו מתנה מרהיבה ובעלת ערך ליום האישה הבינלאומי ולכל אירוע.
התערוכה שמלה סימלה – שיבה לאנטיאה היתה מחווה לגלריה אנטיאה שהשפיעה רבות על יצירת הממשק בין אמנות ופמיניזם בשדה האמנות הישראלי.
התערוכה ובעקבותיה הספר סוקרים את השמלה מהיבטים אישיים, תרבותיים, חברתיים ופוליטיים.
היא אמנית ישראלית רב- תחומית, אוצרת ואקטיביסטית.
מנדס-פלור, ילידת קורסאו, למדה בארה"ב, חיה ופועלת בירושלים מ-1970. בתחילת דרכה התמקדה ביצירתה בתחומי הציור והרישום, ובשנים האחרונות עברה לצילום – צילומי מאקרו וצילומי נוף מדברי חושניים. לאורך השנים הציגה גם צילומים מפעילותה נגד הכיבוש וכתבה על הדילמות בין אמנות ואקטיביזם.
ב-1994 ייסדה את גלריה אנטיאה לאמנות פמיניסטית בירושלים (יחד עם נעמי טנהאוזר), ניהלה אותה במשך שנים רבות ואצרה עשרות תערוכות, הבולטת בהן "אחותי, אמניות מזרחיות בישראל" (יחד עם שולה קשת) – שהוצגה בבית האמנים, ירושלים. היום היא חברה בגלריה השיתופית "אגריפס 12" בירושלים.
ב- 2019 אצרה בגלריה אגריפס 12 ובגלריה מרי הסמוכה את התערוכה "שמלה, סימלה -שיבה לאנטיאה" (יחד עם נעמי טנהאוזר).
ריטה מנדס-פלור יזמה את הוצאתו לאור של הספר שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה, מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית, יחד עם נעמי טנהאוזר ועודד זידל, וכן ערכה את הספר עם נעמי טנהאוזר.
נעמי טנהאוזר, ילידת ארצות הברית 1956, היא אמנית ואוצרת ישראלית החיה ופועלת בירושלים. ייסדה את גלריה "אנטיאה" לאמנות פמיניסטית בירושלים בשנת 1994 ( עם ריטה מנדס-פלור).
טנהאוזר היא אמנית רב- תחומית היוצרת במגוון מדיה: ציור, רישום, הדפס,פלסטלינה ווידיאו. הן בציור והן באוצרות היא עוסקת בסוגיות הקשורות לגוף הנשי ולתפיסת מקום בעולם. נקודת המוצא האמנותית שלה פיגורטיבית ומושפעת מאמנות המזרח הרחוק ומאמנות פופ. ביצירתה עזת המבע והצבע, היא מערערת על תפישות של גבוה ונמוך, מביעה עמדות פמיניסטיות חדשניות ובוחנת את יחסה המורכב עם גופה, המשתנה עם חלוף הזמן.
נעמי טנהאוזר יזמה את הוצאתו לאור של הספר שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה, מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית, יחד עם ריטה מנדס-פלור ועודד זידל וערכה את הספר עם ריטה מנדס- פלור.
עודד זידל, יליד ירושלים 1960, הוא אמן ישראלי המתמקד ביצירתו בציור.
יצירתו בעלת הגוונים הביוגרפיים, נסובה סביב זיכרון, הוויה אישית, אינטימית ומשפחתית.
משנת 2005, משמש זידל יו"ר הגלריה השיתופית אגריפס 12. חי ופועל בירושלים.
עודד זידל, הוא בין יוזמי הוצאתו לאור של הספר שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה, מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית, יחד עם ריטה מנדס-פלור ונעמי טנהאוזר.
גלריה שיתופית לאמנות עכשווית המציגה חתך עשיר של אמנות ישראלית במגוון מדיה: ציור, צילום, מיצב, מיצג, וידיאו, פיסול וסאונד. הגלריה, הפועלת בחצר ציורית בלב ירושלים, הוקמה ב- 2004 על ידי 15 אמניות ואמנים כמרכז לאמנות עצמאית וחופשית, ללא שיקולים מסחריים, כשבין מטרותיה יצירת במה לשיח בין אמנים, טיפוח יוזמות של אמנים וקבוצות אמנים וקידום ירושלים כמרכז אמנותי מוביל.
כחלל אמנות ירושלמי ותיק ותוסס, הגלריה ביססה את מעמדה כפלטפורמה לשיח ולדיון בין אמנים צעירים לוותיקים וכחממה לקידום תהליכי היצירה של חבריה ומשמשת עבורם מעבדה ובמה חיה לניסיונותיהם האמנותיים.
בגלריה מתקיימות תערוכות יחיד של חברי הגלריה, תערוכות קבוצתיות, לצד מפגשי שיח גלריה וערבי מוסיקה ושירה. הגלריה משתפת אמנים אורחים בתערוכות קבוצתיות ובפרויקטים מיוחדים.
בין התערוכות המרכזיות שהוצגו בגלריה במהלך השנים האחרונות: 'מעשה במרחב' (2022) שעסקה ביחסי הגומלין בין אמנים למרחב העבודה שלהם (אוצרת: נאוה ט. בראזני), 'נאופוסטיזם? נאוסנט'? (2021) – תערוכה קבוצתית בהשתתפות אמני הגלריה ואמנים אורחים שחקרה את ההקשרים בין עבודות האמנים המשתתפים בה לבין עבודות של אמני הסנטימנטליזם הקלאסי מהמאה ה-18 (אוצרים: לנה זידל וסשה אוקון)
שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה (2019) – תערוכת מחווה לרגל 25 שנים להיווסדה של גלריה אנטיאה – הגלריה הראשונה לאמנות פמיניסטית בירושלים. בתערוכה הציגו מאה אמניות ואמנים ישראלים, עבודות במגוון מדיה שעסקו ב'שמלה', כפריט וכאטריבוט מהיבטים מגדריים, פמיניסטיים, אישיים, תרבותיים וחברתיים. התערוכה הוצגה בגלריה אגריפס 12 ובגלריה מרי הסמוכה. (אוצרות: נעמי טנהאוזר וריטה
מנדס פלור)
גלריה מרי היא גלריה שיתופית לאמנות שהוקמה בירושלים בשנת 2017 על ידי קבוצה של אמניות ואמנים, במטרה להוות מרכז לאמנות עצמאית. התערוכות המוצגות בה משקפות עיסוק במגוון מדיה, החל מציור פיגורטיבי ועד למיצג קונספטואלי.
חברי הגלריה, אשר רואים עצמם חלק אינטגרלי מהקהילה המקומית, שואפים לקיים תערוכות ללא שיקולים מסחריים ותלות בגלריות מסחריות, ופועלים ליצירת במה לדיאלוג ושיח בין אמנים ולקידום זירת האמנות בירושלים, תוך חיבור לקהילה.
הגלריה מציגה תערוכות יחיד לצד תערוכות קבוצתיות ומקיימת מפגשי שיח, הרצאות, ערבי מוסיקה, פרפורמנס והשקות ספרים. לצד זאת, בהיותה חלק מן השדה האמנות העכשווי בישראל, היא מארחת אמנים מהארץ ומהעולם ומשתתפת בפסטיבלים אמנותיים מקומיים ובינלאומיים.
הגלריה, ששוכנת בלב מרכז העיר ירושלים, בקרבת שוק מחנה יהודה, נטועה עמוק בתרבות וברוח הירושלמית. היא נקראת על שמה של מרי אוו'דיש, אשר עלתה מלבנון והתגוררה במקום עם בעלה אברהם אוו'דיש, שהיה במקצועו סתת-אומן. ביתם של בני הזוג, אשר התאפיין בפתיחות ואהבה לתרבות, היווה חממה והשראה לקבוצת האמנים והאמניות אשר היו לגרעין המייסד של גלריה מרי, שהפכה עבורם לחלל תצוגה אקספרימנטלי.
בשנת 2019 הוצגה בגלריה התערוכה שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה תערוכת מחווה לרגל 25 שנים להיווסדה של גלריה אנטיאה – הגלריה הראשונה לאמנות פמיניסטית בירושלים. בתערוכה הציגו מאה אמניות ואמנים ישראלים, עבודות במגוון מדיה שעסקו ב'שמלה', כפריט וכאטריבוט מהיבטים מגדריים, פמיניסטיים, אישיים, תרבותיים וחברתיים. התערוכה, היוותה פרויקט משותף והוצגה גם בגלריה אגריפס 12 הסמוכה. (אוצרות: נעמי טנהאוזר וריטה מנדס- פלור).
