פרוין שמואלי בוכניק

נולדתי ב-1961 באיראן.
עליתי לארץ ב-1962 וגדלתי בדימונה.
נשואה ואם לשניים.
מתגוררת  בקיבוץ חולדה.

התחלתי את דרכי האמנותית בלימודי  אמנות ב"בצלאל" בשנים: 1988-1984. בסיום לימודי התחלתי לעבוד במחלקה לאמנות ברשות השידור בטלויזיה במשך שבע שנים באינטנסיביות. בתקופה זו התנתקתי לחלוטין מיצירה עצמאית. ב-1993 נישאתי וחזרתי ליצור. ב-1996, הצגתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי בגלריה העירונית אשקלון.
מאז החלטתי להמעיט ככל הניתן בעיסוקי האחרים ולהקדיש את מירב הזמן לאמנות. ב-2002 הקמתי את הסטודיו-גלריה שלי בחולדה ומאז אני חיה, יוצרת ומלמדת אמנות.


תערוכות יחיד

1996 ״חשיפה" גלריה עירונית אשקלון
1997 ״ואגינאלי גינה לי״ בית האמנים  אשדוד
2009 ״פומפי פרס״ גלריית אנטיאה. פסטיבל מנופים. אוצרת ריטה מנדס-פלור
2009 ״מזונות״  ב״בית אחותי״ אוצרות שולה קשת וקציעה עלון
2022 ״מעיינות העיין״ הסדנא לאמנות יבנה אוצר רוני ראובן
תערוכות רבות במרחבים קהילתיים רבים. ספריות עירוניות. אשכול פייס, חדרי אוכל בקיבוצים ועוד.


תערוכות קבוצתיות נבחרות

2000 ״אחותי״ בית האמנים ירושלים. אוצרות שולה קשת וריטה מנדס-פלור
2002 "יוצרים בעקבות פרוין" גלריית הסדנא לאמנות יבנה

2003 ״מדרשה״. ״סטודיו משלך״ פסטיבל ירושלים. אוצרת שולה קשת קשי
2004 ״הדהודים״ אנטיאה ירושלים. אוצרות נעמי טנהאוזר וריטה מנדס-פלור
2008 ״אנטיאה דרום״ מכללת קיי באר שבע. אוצר ישראל רבינוביץ
2009 שנות טובות, מנאיביות למציאות. מוזיאון גדרה. אוצרת נורית יואלי
2013 ״זהות חלום וזיכרון״ בגלריה של האקדמיה לאמנויות רוס קריק נובה, קנדה. עמילי גלבמן
2016 ״שוברות קירות״ הגלריה במכללת ספיר. אוצרת שולה קשת
2016 "ליבי במטבח", אחותי. אוצרת שולה קשת
2018 "דליקטס" גלריה בן עמי ת"א. אוצר יוחנן הרסון.
2019 ״שמלה סימלה, שיבה לאנטיאה״. אגריפס 12. אוצרות ריטה מנדס-פלור ונעמי טנהווזר
2019 לאחותי תערוכת התרמה. גלריית מנשר ת״א. אוצרת יערה רז חקלאי
2021 ״טעמי לשון״, הסדנה לאמנות יבנה. אוצר רוני ראובן
2022 ״וונדרוומן״, גלריה מרי. מארחת נעמי טנהאווזר באוצרות משותפת


מאז ילדותי הדהדו ניחוחות, מראות וקולות איראן בבית הוריי. המוסיקה הפרסית, השטיחים הפרסיים הסמלים, כלים מאויירים מגשים מצויירים בקליגרפייה איסלאמית קמיעות, המיניאטורות הפרסיות בספרים ובאיורי השירה התמזגו בהווייתם עם ציורי האמנות הקלאסית אליהם נחשפתי ואליהם שאפתי. הערצתי למאסטרים הגדולים של הקלאסיקה המערבית היו לי למודל לחיקוי והשראה ליצירותיי. כמו כן גדלתי בבית שהמסורת והדת היו בעלי ערך ונוכחות חזקה לאורך כל תקופת ילדותי, כל אלה קיננו בליבי ובקעו לתוך יצירותי ממניעים ומעוצמות שונות.

ההתמודדות עם הזהות העצמית והתרבותית, הובילה אותי לפרשנויות ולבחירות שונות לחקירה בחינה וגילוי השונות ומשמעותם האישית והקולקטיבית. כאשר בתהליכים אלה של גיבוש עצמי, אני נוקטת בעמדה ביקורתית ובוחנת את המציאות המרובדת של כל הכוחות המעצבים אותי, ומתוכם אני מחלצת רבדים סמויים וגלויים, ומבקשת לראות את הריבוי והשונות כמשאב.

 

חיפוש וגיבוש זהות עצמית דרך האומנות. כתבתו של ישראל לנצ׳נר