אירועי ה-7 באוקטובר – ״השבת השחורה״, הפכו את כולנו לפוסט-טראומטיים ויעברו שנים רבות עד שנוכל להחלים.

קשה לכתוב על הימים האלה בלי להיתקף מחנק… הכל כאילו נעצר.

הניסיונות לתאר את מצב הרוח ואת היומיום אינם צולחים ואפילו השאלה הפשוטה ״מה שלומך״ נראית לא במקום… ואנחנו מגיבים בתנועת אין אונים ומקווים לימים טובים יותר.

״מה יהיה כשנקום מן האפר ונחזור אל חיינו… מאיפה אפשר להתחיל מחדש אחרי ההרס והאובדן של כל כך הרבה דברים שהאמנו בהם, שבטחנו בהם… לעולם נצטרך אנו הישראלים לחיות כאן מתוך דריכות עליונה… מתוך מאמץ לא פוסק להיות בעת ובעונה אחת גם אתונה וגם ספרטה״ (דוד גרוסמן, מוסף הארץ, 12.10.23).

אם אנחנו חפצים להישאר גם אתונה, אנחנו חייבים לצאת מהקיפאון ולחזור ליצירה!

זו איננה קריאה לאסקפיזם, אלא ניסיון לחזור לשיגרה בריאה שבה האמנות היא חלק אינטגרלי מחיינו.
״התרבות איננה בגדר מותרות. היא בגדר הכרח״ (גאו שינג׳יאן).

מכאן נובעת ההחלטה לקרוא לתערוכה קבוצתית של הגלריה שלנו. תערוכה שבה כל אחד יבטא את תחושותיו לנוכח המציאות בעת הזאת.

דווקא בלב הכאוס והכאב, כאשר אנחנו מוצפים בתחושות של חוסר ביטחון, פחד, ותיסכול, עלינו להציע לעצמנו ולאחרים את נחמת האמנות.

רינה פלד, אוצרת
דצמבר 2023