בתערוכת היחיד של גבי יאיר מוצגים רישומים קטנים על נייר וציורים גדולים על נייר ובד, שכולם צורות הבעה פואטיות בהן ניכר כתב היד בעל ה-DNA האמנותי המובהק של יאיר.

רישומים עדינים בעט על פיסות נייר זעירות או רישומי עיפרון על ניירות ציור נובעים תדיר תחת ידיו של יאיר. לעיתים צפופים ואינטנסיביים, ארוגים זה בתוך זה ויוצרים כיסוי של סבך כהה על גבי הנייר; לעיתים אווריריים ומינימליים. אלה הם רישומים אוטומטיים, מדיטטיביים כמעט, שתחילתם ללא תכנון מוקדם. התבוננות חוזרת בהם תכניס מימד של קומפוזיציה ותעניק להם את צורתם הסופית כרישומי נוף עלום, תמיד בעל אופק רחוק.

לאחרונה נוסף לרישומים אלה מימד חדש. יאיר עובר מהקומפוזיציות הקטנטנות האופייניות לו, למשיכות מכחול אקספרסיביות על גבי ניירות ובדי ציור גדולים. בתערוכה הנוכחית נוספה גם צבעוניות מונוכרומטית עזה באדום לוהט, סגול עמוק וצהוב. צבעוניות זו הופיעה כבר באופנים שונים בעבודות הדפס שהוצגו בתערוכותיו הקודמות של יאיר "דוקרב" ו"דוקרב 2", אולם הפעם יאיר עושה שימוש באותה פלטה בעבודות בסגנון קווי המזוהה איתו כל כך.

כמו הרישומים הקטנים, כך גם עבודות הצבע הגדולות מתארות נוף בלתי נראה, הנברא בעיני רוחו של יאיר פעם אחר פעם, מתוך צליל ומקצב המשתנים תדיר. תוואי הנוף דמיוני אך מוכר ואוניברסאלי, מותיר כמעט תמיד אופק לנשום בתוכו.

אם כל מפגש שלנו עם יצירת אמנות הוא הזמנה לאופן של שיחה אילמת הרי שמעשי האמנות של גבי הם הזמנה לשוטט בנופי הנפש, להסתחרר באנרגיית הקווים, להקשיב למוסיקה הפנימית ולמצוא את השביל המוביל אל האופק.