תערוכתו החדשה של דורון אדר Deconstructing Agripas – ״דקונסטרוקציה באגריפס״, באוצרותה של אלחנדרה אוקרט, מהווה מחקר והתבוננות על תריסר שנות אמנות שלו כחבר בגלריה אגריפס 12 בירושלים.
היצירות המוצגות כְּאָפְרִיז בהפרעה, רצף צילומים ווידאו ארט בקו אחד, המפרק ומפענח כתב חידה של זמן ומקום.

רצף היצירות כולל:
דיוקנאות – דיוקנאות עצמיים, זוגיים, משפחתיים ודיוקנאות של יוצרים עמיתים. פסיפס של פנים ותנועות שמשקפות מי אנחנו, מי מקיף ועוטף אותנו ומי נמצא בתוכנו. הבנייה של מכלול חלקינו מחד, ופירוק השכבות שלנו מאידך, ולא פחות משמעותי מכך, השורשים והאינטראקציות שלנו. דורון אדר הוא אדם, אמן, בן זוג, אבא, Pater Familias – ראש משפחה, בן, עמית, חבר צוות, צלם וחוקר טבע. הפילוסוף עמנואל לְוִינָאס טען, שרק דרך פניו של האחר ניתן לגלות את אלוהים ולהגיע להתעוררות אתית.
נופים – בתצלומי הנוף שלו אדר מתמקד כבר זמן רב בחללים כהים הנוכחים בטבע שנים על גבי שנים. הסדרה הזאת היא הרהור על החור הָמָקוּלָרִי (פגם פיזיולוגי ברשתית שעין שמסכן את הראיה) שהתגלה אצלו לפני שנה. הצילומים חוקרים את היעדר החומר, החור השחור, שקיים כאזור סמוי בשדה הראייה שלנו, כמו גם בקְיָארוֹסְקוּרוֹ (אפקט האורצל) של פני השטח.
עבודות וידאו – שלוש עבודות בפורמטים שונים, העוסקות ביופיו של הארעי. עבודה אחת, שנתנה את השם לתערוכה כולה, מוקרנת על מסך המכסה את חלון הגלריה הפונה אל המרפסת. זהו מעין ציר מוביל בתערוכה כולה; Deconstructing Agripas, (ערוץ בודד, 2.5 דק׳), לוכדת את מהות הפירוק של התערוכה – ספירת מלאי / 9000 רגעים – תערוכת היחיד של אדר בגלריה אגריפס 12 שהוצגה בשנת 2017. היה זה מיצב-ארכיון מבוסס תצלומים, שבאמצעותו תיעד אדר במשך חמש שנים את הפעילות וההתרחשות בגלריה. הסרטון הזה משמש כמטאפורה לכל הפעולה האמנותית הייחודית: יצירה, עיבוד, תצוגה, ולבסוף, הסרה. פירוק של תערוכה הוא אירוע כואב. לעיתים, שנים של עבודה אינטנסיבית, של חלומות ואירועים, נעלמים בתוך דקות. התצלומים מפוזרים לאוספים וארכיונים או לעיתים אפילו מושלכים לפחי האשפה. הווידאו המאופיין באפרוריות נוסך על הכל מימד של זן.
אכן, הפירוק טעון בעצב רב, אך מתקיים בו גם מימד של קלילות משחררת – מעין פרס על משימה שהושלמה והכשרת המעבר לשלב היצירה הבא.
בפתיחת התערוכה, או שמא בסגירתה, מופיעה ״צילה״ – תצלום מטופל בקינצ׳וגי, עלי זהב המונחים באהבה כמרפא על צלקות של האישה שאיתו.
דקונסטרוקציה היא פעולה פוסט-מודרניסטית, המבקר מוזמן להרכיב גרסה פרטית משלו לחלקים שהרכיבו את אותן 12 שנות יצירה, שההדהוד שלהן מתמשך הרבה מעבר לגבולות הזמן.