״כולנו קצרי רואי פרט לפעמים שאנו מתבוננים פנימה, רק החלום רואה באמצעות המבט״

פרננדו פסואה, ספר האי נחת

התערוכה ״מבטים מבפנים״ מציינת מפנה בעבודותיה של בתיה רוזנק.
בתערוכה מופיעים לראשונה דימויים פיגורטיביים במכוון של קורי עכביש, גלגל עין, צילומי אויר ומקטעים של נוף אורבני. הציור של רוזנק הוא ציור פעולה: הוא מתחיל ממשחק בחומר, המחשבה, הניתוח וההבנה של מה קרה כאן מגיעים בשלב הבא. עבודותיה מתאפיינות בשילובים בלתי שגרתיים של טכניקות ובתערוכה נעשה שימוש במגוון גדול של טכניקות בערבוביה. באחת העבודות נעשה שימוש בצילום OCT של עין ימין של האמנית מוגדל ומודפס על נייר ועליו  צבעי אקריליק המובלים בעזרת לחץ אויר חם. בעבודות מופשטות מוקדמות יותר על נייר הופיעו כבר צורות מעגליות המזכירות גלגל עין אך בעבודות החדשות הדימוי הפך להיות מכוון וקונקרטי.

בתיה כותבת:
״הקיץ ביקרתי בשתי ערים מרשימות: מוסקבה וניו יורק, התהלכתי שם כשיכורה נוכח עוצמות היכולות האנושיות שמקרינים המונומנטים הארכיטקטוניים וגורדי השחקים. האדריכלות, אפסיות האדם לנוכח עוצמות הבנייה כל אלה ועוד היפנטו אותי. לא הפתיעה אותי הופעת הגרידים וההדהוד של הבינינים לאחר מכן בסטודיו, במקום הציור המופשט שלי שנראה קודם כמו עצים וטבע הופיעו נופים אורבניים. 
קורי העכביש התחברו תחילה לאלכסונים ולגרידים ומאוחר יותר הרגשתי שהם גם מסמלים עזובה, לכלוך, מלכודת. לא תמיד מה שנראה יפה מבחוץ הוא גם יפה מבפנים, מתחת לפני השטח היפה והנקי מבעבעת לעיתים היסטוריה של חורבן והרג המונים מזעזע.
אני נמשכת ליופי… ומעריכה יופי… אך האכזבות וגילויי הכיעור כמעט תמיד ממהרים להופיע בדמות של מערכות יחסים קשות, מחלות, שחיתות, סכסוכים וריקבון. 
קראתי לתערוכה ״מבטים מבפנים״ כשהיופי העירוני הופיע אצלי במופע אפל, עצוב, עם קורי עכביש שהם גם מלכודת… בית מבפנים יכול להיות גם מלכודת.״

הניגוד והפער הזה בין מה שנראה יפה מבחוץ אך רקוב ומתפורר מבפנים יוצר חויה של תיסכול ולעתים צער, אך בו זמנית ובאופן פרדוקסלי בבחירה לעסוק ולהתעמק בחוויה שהיא לא בהכרח חיובית יש בדומה לניקוי רעלים או גירוש שדים משהו מרפא, משחרר ואפילו מרגיע.

 עודד זידל