תערוכת הפסלים והרישומים של מקס אפשטיין חוקרת את העומק והאור של הכאב האנושי, ואת היכולת לשקף את הזמן האפל ביותר בקיום האנושי באמצעות האמנות.

מקס אפשטיין הוא אמן ישראלי רב-תחומי המתגורר בירושלים, וחבר בגלריה השיתופית אגריפס 12. האמנות שלו כוללת מגוון רחב של נושאים: הוא צלם, פסל, אנימטור ומורה-מחנך. מ-1992 מפתח מקס את השפה האמנותית שלו באמצעות האמנויות הקלאסיות, קולנוע, תיאטרון, אנימציה וכיו״ב.

הוא ממשיך לבחון, ללא הרף, את הגבולות האקספרסיביים של האמנות שלו. בסדרת הפסלים האחרונה, הוא החל לבצע תרגילים בגרזן, כשהוא משתמש בגזרי עצים ישנים, אותם הוא מלקט ברחבי ירושלים ומחוצה לה.

״מלח על גרזן״ – הכותרת של סדרת פסלי העץ, מתייחסת לשורה מתוך שירו של אוסיפ מנדלשטם (רחצה בלילה האחרון בחצר…). מקס הופך את הדימוי הזה לתנועה בעלת עוצמה וקצב, ובכך גורם לכל התצוגה להיראות כמו שיר הלל לקיום האנושי ולהאיר אותו. את הסדרה החדשה משלימים פסלי ברונזה ורישומים הקשורים לנושא של פסלי העץ.

בהעניקו את הפרשנות שלו לתערוכה, מקס מתייחס למסע אישי מעמיק אל השינויים הרבים המתחוללים בגוף כאשר אנו מתמודדים עם געגוע, עם אובדנו של אדם יקר לנו שנעלם. אין דרך נכונה להתמודד עם מה שאנו מאבדים, אלא לחלוק את הרגשות הבלתי מותנים שלנו ולהתחיל בתהליך ההחלמה. זהו כאב היוצר, באופן בלתי נמנע, תובנה קסומה הבאה לידי ביטוי מועצם באמנות.