בסיפור המקראי, איש מסתורי נאבק כל הלילה ביעקב, ולפנות בוקר משנה את שמו לישראל. סיפור המאבק בין שתי הדמויות הוא ההשראה לציורים של נינה שרה מרידור בתערוכה זו… בכל אחד מהציורים מתואר רגע של עימות שהוקפא בזמן, ועם זאת, כל יצירה מכילה סיפור שלם.
בחלק מהציורים המתאבקים הופכים לגוף אחד ושניהם לבושים בלבן. בציורים אחרים הם לבושים בצבעים שונים, האחד בלבן, סמל לטוהר, והשני באדום, צבע המסמל חיות, דם ותוקפנות. בחלק מהציורים, הדמויות מדמות היאבקות שמזכירה אומנויות לחימה, הם נראים לבושים במדי ג'ודוקאס ואייקידוקאס. יש ציורים בהם הדמויות מדמות גוף עירום, מתמזגים זה בזה, והופכים כך למפלצת דו-ראשית, עם ארבע זרועות וארבע רגליים. משחקי הצל והאור בציורים אלה מייצגים את המאבק בין הנשגב, האלוהי לבין הבהמיות שבאדם.
תשומת הלב שלנו מופנית אל הקוטביות הבסיסית של טוב ורע ושל יין ויאנג. עבודות אלה מבקשות להביא בפני הצופה דימוי של גשר בין שמיים וארץ, בין הגופני לרוחני – מה שחוקרי תולדות דת מכנים אקסס מונדי. בהיותם נתונים בקרב ביניהם, המתאבקים נראים לנו שוקעים במסע אינטימי, תלויים זה בזה. הקרב הוא אבסולוטי ובעת קיומו, לא קיים דבר מלבדו. זוהי לחימה שלמה, מלחמת הישרדות, שמחייבת את הגוף לבטא את האינטליגנציה הטבעית שלו, במצב של קרב הישרדות. במצב המתואר בציורים אלה, אין לדמויות זמן לאפשר למוח לחשוב.
דווקא במצב הפגיע הזה, שני היריבים חייבים לראות ולהכיר זה את זה מקרוב.
בסיפור המקראי, הופעת המלאך בפני יעקב הייתה אירוע פתאומי. בעבודות של מרידור ישנה הקבלה בין הפתאומיות הזאת לבין האופן בו מופיעה ההשראה אצל האמן. זוהי מתקפה, ניסיון לחדור. האמנית לא יכולה להתעלם מהשראתה שמשתלטת ועליה להגיב, לנוע, לצאת מאזור הנוחות שלה, בדיוק כפי שיעקב הבין בדיעבד שהוא הביט בפני אלוהים במאבקו עם המלאך. מרידור סבורה שכך גם על האומן לעשות מול השראתו. אנחנו יכולים להבין שהאירוע המתואר במקרא הוא חלום של יעקב. זוהי טלטלה פנימית, יעקב למעשה נלחם עם עצמו. הרמב״ם סבר כי האירוע הוא "חזון של נבואה". במובן זה, המלאך הוא אולי מחולל מהפך נפשי. אירוע שאיפשר ליעקב לראות דרך הנפש את מה שאולי לא היה רואה אחרת.
בספר בראשית מסופר שיעקב נאבק באחיו התאום ברחם, ועד לידתם, רבקה אמם חשבה שהיא נושאת ברחמה רק עובר אחד, ואנחנו יכולים להניח שהמלאך, כמו עשו, מייצג את הצד השני של
יעקב. העימות של יעקב עם המלאך – או עם עצמו – הוא ארכיטיפי, הוא מאבק אוניברסאלי ונשגב העומד בפני כל אדם וכל אמן בפרט. זה איננו מאבק לשם ניצחון סתמי. זוהי חניכה עבור יעקב; זהו תהליך חניכה גם לאמן ולצופה.
יש כאן משולש המורכב מהאמן, הציור והצופה – שמשקף את השילוש של יעקב, המלאך ואלוהים. האלוהי קיים הן בתהליך היצירה והן בצפייה בציור הגמור. אפשר לומר שהסגנון הריאליסטי של מרידור שואב אותנו במהירות לתוך החוויה ועוזר לנו למלא את תפקידנו כעדים. מכיוון שיעקב מושפע ממאבקו במלאך ויוצא ממנו גבר אחר, גם אנחנו, אחרי שנצפה בציורים, נצא ממנה שונים. אנו עשויים גם לגלות כי נכונותנו להשתתף בתהליך זה מעניקה לנו מידה של נחמה ותקווה.
מה שאנחנו לא מסוגלים או לא רוצים לראות בעצמנו מניע את תחושת האחר שלנו וגורם ליקום שלנו להיראות מקוטע. ואולי זו הסיבה שבגללה אנו משתוקקים לחזור למקור שלנו, לרחם,
לאחדות. אולי זו הברכה שביקש יעקב אצל המלאך. בתום המפגש הטעון הזה, יעקב יוצא צולע ועם שם חדש, זהות חדשה. מעכשיו הוא ישראל – איש הנאבק באלוהים. מרידור מאמינה שמה שישראל מתמודדת איתו הוא הכאב שנגרם כתוצאה מאשליית ההפרדה שלנו מהטבע.
ציירים רבים טיפלו בסיפורו של יעקב המתאבק עם המלאך, ונציין רק כמה מהם, רמברנדט, דלקרואה, בונאט ומורו. מרידור בחרה לעשות זאת בדרכה שלה, שהיא עיבוד חושני, מהקרביים וגם נשגב.
מרידור בחרה לקרוא לתערוכה זו ״קבוע״. זהו מונח מעולם הפיזיקה, המציין קבוע יסודי, שמתאר את עוצמת האינטראקציה האלקטרומגנטית בין חלקיקים טעונים יסודיים. זוהי כמות ללא ממדים, המבטאת את חוזק הצימוד של חלקיקים עם השדה האלקטרומגנטי. תופעה זו, כך אומרת מרידור, שהיא בסיסית בעולם הפיזי, מסמלת את מצבנו ואת ההתקשרות הבלתי נדלית עם הקיום. המבנה הקבוע מסומן באלפא, האות הראשונה של האלף בית היווני. במערכת הספרות היוונית, אלפא מייצג את המספר הראשון ומסמל את ההתחלה והראשוני. מבחינה אטימולוגית, האלפא באה מאלף, האות הראשונה באלפבית העברי. למרבה האירוניה, המילה משמשת גם לציון הזכר הדומיננטי.
מיכאל סימקין
פגי סידור
התערוכה במסגרת פסטיבל ״מנופים״
שיח גלריה בתערוכתה של שרה נינה מרידור
יעקב והמלאך, אדם וצילו, יצורים מתעמתים, מתחברים ותת ההכרה שלנו – משמעותם של מיתוסים, נראטיבים, הפסיכולוגיה של האדם ומקומו של המבט האמנותי.
משתתפים:
המשוררת חוה פנחס כהן
נעה לאה כהן – מנהלת ואוצרת גלריה המקלט
מוטה ברים – צייר, צלם ויו״ר הגלריה לאמנים מהציבור החרדי
גבריאל אבן צור – ד״ר לתלמוד ומחשבת ישראל
מנחה: פגי סידור
