תערוכות 2015
לנה זידל, כמעט גן עדן
אוצר: עודד זידל
26.11.15 – 26.12.15
בעבודות של לנה זידל בסדרה ״כמעט גן עדן״ מתקיים המפגש בין החי ללא חי, בין הנושם לקפוא. הסדרה מבוססת על צילומים המתארים פיסות נוף בדרך מירושלים לים המלח – בפריפריה של הציוויליזציה הישראלית. נקודות מכירה בהן נמכרים פסלים ״קיטשיים״לקישוט גינות .מצד אחד - שיתוף פעולה אזורי - שלום - עסקים כרגיל ומצד שני - הכל תפאורה.
פינה פסטורלית ,נווה מדבר ,דשא עם שמשיה, שולחנות וכסאות ומכוניות ברקע – שקט ושלווה , נחש אימתני מתפתל לאורך כל הציור, מפר את האידיליה ושלט המכריז על הימצאותו של מסוף למשיכת מזומנים מרמז על מקומה של החומריות בחיינו .זוג אנשים עירומים, ספק חיים ספק מתים צפים במימי נחל ,סילוני מים ניתזים מפיותיהם ומסביבם שטים כדים, אדניות וחפצי נוי, ידיהם כמעט ונוגעות זו בזו - כמו בציור של מיכלאנג׳לו ״בריאת האדם״, כמו בכותרת לספרו של גלעד שר״ במרחק נגיעה״ :כמעט שלום - כמעט גן עדן.
מתוך הטקסט של עודד זידל, אוצר התערוכה
כמעט גן עדן
תמיד נמשכתי למקומות שקשה למצוא להם הגדרה. את רובם גיליתי בשולי הכביש, בדרך ליריחו, בנקודות מכירה של ציוד לגנים. שם, לאורך קילומטרים רבים, כצבא רפאים, צמחו מתוך האדמה פסלים דקורטיביים של חיות, ציפורים, פירות וגמדים.
לאחר התלהבות ראשונית מקרבתם ומוזרותם של הפסלים, גיליתי במקום הזה משהו שאף פעם לא ראיתי בו קודם. התבוננתי בשורות ארוכות של פסלי גבס והרהרתי לגבי ממשות נוכחותם ולגבי קיומו של המקור. הטלתי ספק בקשר לקיומו של אותו הפסל האחד והיחיד שממנו התחיל הכל. האם אכן היה אחד כזה? התבוננתי בעמודים המעוטרים בקישוטי עלים מגבס, המכוסים בשכבה מחוספסת של צבע אפור-חום. הם כמובן חיקוי של משהו… אך של מה בדיוק? איזה סגנון הם מנסים לחקות? מה פרושה של התפזורת התיאטרלית של פסלים מסתוריים שצומחים מתוך החול? אולי זהו בסך הכל אוסף מקרי של חפצי נוי קיטשיים עם נגיעה ים-תיכונית?…או אולי מסתתר כאן עוד משהו?
הרהורי בחידת קיומו של האוסף הענק של הפסלים, המתייצב כעדות דוממת או כתפאורה לדרמה המתרחשת בשולי הדרך, גרמו לי לחשוב שלתפאורה הזאת יש עוד תכונה אופיינית אחת: להפוך את כל המקומות האלה לאקס-טריטוריה. והרי, נקודות מכירה של ציוד לגנים פזורות בכל חלקי הארץ ובדרך כלל, הן נראות כתקועות בין עולמות. המקומות האלה כמרחפים במרחב מטפיזי, בלתי מוגדר מבחינה גאוגרפית, מדינית פוליטית וכו׳. נוצר הרושם, שנקודות המכירה מתקיימות אי-שם, מעבר לזמן. ואכן, המקומות הללו שומרים על אותו מראה במשך שנים. חוקי הזמן, ככל הנראה, אינם חלים עליהם… וכידוע, במקום אקס-טריטוריאלי שנמצא בין העולמות, במקום שכמעט מכריח את המתבונן לעסוק בסוגיית ההעתק והמקור, במקום כזה יכול להתרחש כל דבר, כמו למשל; ״כמעט גן עדן״ – דרמה מקומית, מזרח-תיכונית ללא פינאלה…
הצבע הכחול בסדרה ״כמעט גן עדן״ מסמל את זרימת החיים וזרימת הרעיונית. הטפטוף הכחול מילא את הרישומים והפך לחלק בלתי נפרד של הפסלים שבניתי. ההתבוננות בחיות בטון בשולי הדרך הולידה רעיון של גן עדן שקפא בחולות. במשך העבודה על הסדרה ראיתי לנגד עייני דימויים של גן עדן מבטון וגבס שכל-כולו – חיקוי והעתק, אך בו בזמן – כולו געגוע אל גן העדן ״של ממש״… הפסלים שבניתי קשורים ישירות עם ״המקור״ של ציוד לגנים שגיליתי בדרך ליריחו. הדו-שיח שלי עם ״המקום״ ועם ״המקור״ התנהל דרך הרישומים בדו-מימד ולבסוף חזר לתלת-מימד בצורת פסלים בכחול-לבן.
ברישומיי החרפתי במכוון את הדיאלוג בין הדברים החיים ו״הנושמים״ לבין ״העצמים״: בין הטבע החי לטבע-דומם. ב״כמעט גן עדן״ ברווזיי בטון ניצבים מול התוכים הצבעוניים, ככל הנראה – החיים בהחלט. התפרצותה של המזרקה מופיע כהנגדה לסטטיות של תרנגולות גבס, תפוחי פלסטיק וכדי חרס. נשר בטון מנסה להמריא, רתום למרכבה מגושמת עמוסת אווזי חמר, כדים ואדניות. קואלה מנמנם על ענף העץ מעל בית-קפה רפאים, שהולך ומתפוגג בערפל הצהוב של הנוף. זוג פלמינגו וורודים פוסע לעבר אדניות בטון שמסודרות כסרקופגים: על גבן ניצבים בפומפוזיות פירות פלסטיק ופטריות ענק. צורתם מעלה בזיכרון את טקסי הפריון בתקופה הפגנית… ערימת עצמים מקריים מזכירה במפתיע את הפיסול הפוסטמודרני של סוף המאה שעברה… והעץ? עץ הדעת טוב ורע, צומח בצניעות בפינה השמאלית של הרישום וגזע כרות של עץ אחר מושלך מאחורי האדניות, נבלע בתוך העפר האפור… אדם וחווה צפים על פני המים, ידיהם פרוסות לצדדים. מזרקות מים מתפרצות מתוך פיותיהם. הם צפים בים של חפצים בלתי נחוצים… לאן הם צפים?
לנה זידל, 2015
במרחק נגיעה
סדרת העבודות ״כמעט גן עדן״ של לנה זידל נוצרה אחרי התערוכה ״זאבי חוצות״ שהוצגה לפני כשנתיים בבית האמנים בירושלים ומבטאת רוחות של התחדשות. אחרי יותר מעשר שנים בהן עסקה בזאבים השועטים ברחובות ירושלים מתחולל שינוי. הזירה בה מתרחשות הסצינות המופיעות בעבודות היא פיסות נוף לא ירושלמיות והגיבורים הם לא זאבים, אלא חיות אחרות ובני אדם.
גם כאן, העבודות מבוססות על צילומים, בסדרה החדשה יש שילוב בין רישום מוקפד לבין נזילות צבע חופשיות, התנסות בתפיסות נושא שונות ועבודות בתלת מימד. הכותרת: ״כמעט גן עדן״ מהדהדת את סיפור בראשית – סיפור הבריאה. ההומור נוכח בבחירת הכותרת וגם בעבודות:מצד אחד חופש, שמחה, מאז׳וריות, השתוללות צורנית קרנבלית ומצד שני, הדימויים המופיעים בעבודות הם לא בדיוק גן עדן.
בעבודות מתקיים המפגש בין החי ללא חי, בין הנושם לקפוא. הסדרה מבוססת על צילומים המתארים פיסות נוף בדרך מירושלים לים המלח – בפריפריה של הציוויליזציה הישראלית. נקודות מכירה בהן נמכרים פסלים ״קיטשיים״ לקישוט גינות. מצד אחד – שיתוף פעולה אזורי – שלום – עסקים כרגיל ומצד שני – הכל תפאורה.
עודד זידל, אוצר התערוכה
Beuys, Beuys, Beuys, חילופים, סחר חליפין, פיסול חברתי. תערוכות מחווה ליוזף בויס
אוצר: ליאב מזרחי
15.10.15 – 14.11.15
משתתפים מגלריה אגריפס 12: אלחנדרה אוקרט, מקס אפשטיין, אנדי ארנוביץ, ליאורה וייז, לנה זידל, עודד זידל, לאוניד זייגר, גבי יאיר, מזל כרמון, רינה פלד, נדיה עדינה רוז, בתיה רוזנק, רות שרייבר.
משתתפים מגלריה משונע: אנטון אברמוב, אורן פישר.
פתיחה חגיגית במקביל בשתי הגלריות:
משונע – בתל אביב ואגריפס 12 – בירושלים
ביום חמישי ה 15 לאוקטובר ב 20:00
אירועים נוספים:
* תצא בחוץ, תערוכה בחצר הגלריה אגריפס 12, בה אמנים מהגלריה ואמנים אורחים פועלים בסביבה שהיא "מעורב ירושלמי" של יופי והזנחה, חתולי רחוב וצמחיית כתלים יוצרים עבודות תלויות מקום.
* אירוע הנעילה של מנופים, ביום חמישי, 22.10.2015 בשעה 16:00. אגריפס 12 פותחת שולחן עם טעמים וסיפורים מהמטבח הרב-תרבותי של חברי הגלריה ושל הקהילה, ובנוסף תיערך סדנת הנפשה לקטנים ולגדולים. הכניסה חופשית.
* שיח גלריה באגריפס 12 בהנחיית ליאב מזרחי, ביום חמישי, 5.11.2015 בשעה 20:00.
* סיור ושיח בגלריות משונע, קונטמפררי ובית בנימיני בהנחיית ליאב מזרחי, בשבת, 14.11.2015 החל מ- 12:00. נפגשים בגלריה משונע.
נדיה עדינה רוז, שְׁמֵי אֲדָמָה 2
אוצרת: לנה זידל
5.9.15 – 11.10.15
כל האובייקטים בתערוכה של נדיה עדינה רוז שמי אדמה 2 הם עצמים עם הפתעה, בהם רב הנסתר על הנגלה. האובייקטים מגיחים ובוהים מהקירות כחיות חידתיות הנמצאות בתנועה בלתי פוסקת. האובייקטים מטפסים, מתפתלים ומתכרבלים, כמו בשאיפה להגיע לאנשהו, תוך כדי התלחשות חרישית בינם לבין עצמם. שינוי מתמיד, הזזת האלמנטים והצבתם במקומות בלתי צפויים, שיבוש ושיבוץ – כל אלה הם מאפיינים מובהקים של תהליך היצירה של נדיה עדינה רוז.
כדי לפענח את האובייקטים יש לעקוב אחר מה שנשאר "מחוץ לפריים". נדיה עדינה רוז מעדיפה להגדיר את עבודותיה דרך מה שאין בהן; דרך הרווחים, מחיקה, העלמה… למשל השלג מוגדר לא דרך הלובן והקור, אלה דרך התנועה ודרך מה שמתגלה תחתיו. השלגים הם גלים כבדים ומחוספסים של עיסת נייר, שיורדים מהתקרה ומחברים את השמים לארץ.
נדיה עדינה רוז היא אמנית ומשוררת. באותה צורה כמו שהיא בונה את האובייקטים ומפזרת אותם בחלל – היא מרכיבה את שיריה; ממיינת את מילותיה, את ענפיה, את חפציה, מזיזה ומדביקה את האלמנטים המכושפים על הקירות ומזמינה את הצופה לקחת חלק במגרש המשחקים הפיוטי שלה בו הקולות המובלים הם: רשרוש העלים וצלילו של השלג הנופל.
מציאון, מיצב בהשתתפות אמני הגלריה
אוצרים: מקס אפשטיין ונדיה עדינה רוז
12.7.15 – 22.8.15
פתיחה: חמישי 12.07.2015 בשעה 20:00
שיח גלריה בהנחיית דינה יקרסון: 06.08.2015 בשעה 20:00
פתיחה חגיגית ומופע מוסיקלי בהשתתפות ואדים מסקין וחברים
אנדי לה ויין ארנוביץ, תפסיק לדבר בבקשה!
אוצרת: תמר ריספאן-גרינברג
11.6.2015 – 7.7.2015
דורון אדר, אני בסדר
אוצר: יאיר ברק
9.5.15 – 7.6.15
שיח גלריה: יום שישי 29.5, 12:00
בהשתתפות האמן, אוצר התערוכה וד״ר הדרה שפלן קצב, ראש החוג לאמנות מכללת סמינר הקיבוצים.
לאוניד זייגר, The Wandering Jerusalem
טקסט: אירנה גורדון
8.4.15 – 4.5.15
בעבודת הווידאו The Wandering Jerusalem נראה ציור על בד ארוך נישא על כתפיהן של מספר דמויות כשהן צועדות ברחבי ירושלים. רוב שטחי הבד לבנים, ועם זאת אנו מבחינים בייצוג של עיר כלשהי, כנראה ירושלים. קיימת לא קיימת. האמנות נישאת במרחב הפיזי של העיר והופכת לישות קיימת החודרת אל תוך המציאות ומשוטטת בתוכה, ואילו העיר היא המדומיינת, המיוצגת.
מהו היחס בין ממשות לייצוג החזותי שלה, ועד כמה ייצוג זה תלוי בעמדת הצפייה ובמצב התודעתי? ציוריו של זייגר, בעיקר שתי העבודות הגדולות Anthropomorphic Cosmos ו- Quadriptych in Terracotta, עוסקות בשאלות אלה באמצעות משטחים לבנים ורוחות רפאים של דמויות. העבודות מורכבות מפעולות של סימון ומחיקה, בריאה והריסה, ריבוד וגילוי, ומדמות את האופן שבו הזמן הטבעי נותן את אותותיו במציאות דרך תהליכים של דהייה, קילוף וחשיפה של שכבות ביצירות האמנות עצמן. הציור כאן מציע את ההעדר, את החסר, ובכך למעשה מציע את העולם כולו, את ההווה הפרוזאי עם העבר ההרואי, הפונה אל עבר העתיד הטרנסצנדנטי.
מתוך הטקסט של אירנה גורדון
"רוחות רפאים של האמנות"
מתחת לפנס, אמני גלריה אגריפס 12
אוצרים: דורון אדר ועודד זידל
14.3.15 – 4.4.15
פתיחה: מוצ"ש 14.03.2015 בשעה 20:00
שיח גלריה: שישי 27.03.2015 ב 12:00
״
בתיה רוזנק, לסרוגין
אוצר: גבי יאיר
9.3.15 – 14.2.15
פתיחה: מוצ"ש 14.2.2015 בשעה 19:30
שיח גלריה מיד לאחר הפתיחה בשעה 21:00
מזל כרמון, עור משני
אוצר: ישעיהו איש גבאי
10.1.15 – 9.2.15
פתיחה: שבת 10.1.2015 בשעה 12:00
שיח גלריה ביום ג' 7.2.2015 בשעה 12:00
