קבוצת אגריפס 12 – גלריה לאמנים
נרשמה כעמותה בנובמבר 2006 ובין מטרותיה:
קיום תערוכות ללא שיקולים מסחריים
יצירת במה לשיח בין אמנים תוך עזרה וכבוד הדדים
טיפוח יוזמות של אמנים ושל קבוצות אמנים
קידום ירושלים כמרכז אמנותי
הגלריה השיתופית אגריפס 12 הוקמה באפריל 2004 על ידי 15 אמנים בחצר ציורית בלב ירושלים כמרכז לאמנות עצמאית וחופשית.
במסגרת הגלריה מתקיים שיח בין אמנים צעירים לוותיקים, בין ציירים, צלמים, פסלים ואמני מולטימדיה. הגלריה מייצגת חתך עשיר ומגוון של אמנות ישראלית עכשווית. הגלריה מהווה חממה לקידום תהליכי היצירה של חבריה ומשמשת עבורם מעבדה ובמה חיה לנסיונותיהם האמנותיים.
בגלריה מתקיימות תערוכות יחיד של חברי הגלריה, תערוכות קבוצתיות, מפגשי שיח גלריה וערבי מוסיקה ושירה. הגלריה משתפת אמנים אורחים בתערוכות קבוצתיות ובפרוייקטים מיוחדים.
בין השאר יזמו והציגו אמני הגלריה את התערוכות והאירועים הבאים:
נאופוסטיזם? נאוסנט? (2021)
היא תערוכה קבוצתית שאצרו לנה זידל וסשה אוקון בהשתתפות אמני הגלריה ואמנים אורחים.
התערוכה חוקרת את ההקשרים בין העבודות של האמנים המשתתפים בה לבין עבודות של אמני הסנטימנטליזם הקלאסי מהמאה ה-18 ומלווה בקטלוג.
דיאלוגים חזותיים עם משה קסטל (2021)
היא תערוכת מחווה של אמני הגלריה אגריפס 12 לצייר משה קסטל, יליד ירושלים.
התערוכה אותה אצרו אסנת שפירא ולנה זידל הוצגה במוזיאון קסטל במעלה אדומים לרגל 10 שנים להקמתו ולוותה בסרט וידאו בהשתתפות ד״ר גדעון עפרת.
הסלון ברחוב אגריפס (2020)
היתה תערוכת מחווה לספר: וינה 1900 שיצא לאור ב-2019 בעריכת רינה פלד ושרון גורדון.
הספר הוא מעין רטרוספקטיבה של החוויה הווינאית המיוחדת במפנה המאה התשע-עשרה. רבים מהמאמרים המקובצים בו עוסקים בהיבטים התרבותיים, אמנותיים וחברתיים של וינה במפנה המאה התשע-עשרה: הארכיטקטורה, הסדנאות הווינאיות שבהן יצרו מיטב אמני התקופה כמו, גוסטב קלימט, יוזף הופמן ואוטו וגנר, המוסיקה של גוסטב מאהלר, הפסיכואנליזה הפרודיאנית, מורשת הקולנוע הוינאי, בית הקפה, המטבח הוינאי, אשת הסלון, הנערה המתוקה ועוד.
לצד האירועים האקדמיים שהוקדשו לספר קיימה גלריה אגריפס 12 ארוע אמנותי מיוחד והפכה את הגלריה למעין סלון בו כל אחת ואחד מהאמנים מציג עבודה עכשווית המתכתבת עם וינה של מפנה המאה התשע-עשרה. העבודות התפרסו על פני סוגי מדיה שונים: ציור, פיסול, מיצב, מיצג, צילום וצורפות.
את התערוכה אצרו רינה פלד ומקס אפשטיין והיא לוותה בקטלוג.
שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה (2019)
תערוכה שאצרו נעמי טנהאוזר וריטה מנדס פלור, הוצגה בגלריה אגריפס 12 ובגלריה מרי הסמוכה, לרגל 25 שנה להיווסדה של גלריה אנטיאה לאמנות פמיניסטית בירושלים.
בתערוכה השתתפו מאה אמניות ואמנים שהתבקשו להציג יצירות העוסקות בייצוגי השמלה, ולפרש פריט לבוש זה על פי הבנתן.ם.
ספר אמני אגריפס פרק א׳ ו ב׳ (2018)
בין כיסוי לגילוי (2017)
התערוכה שאצרו בתיה רוזנק וגבי יאיר, הציגה נושאים המשקפים את המתח שבין הממשי למטפיזי ובין הקיים לבין הנעדר. בתערוכה זו נעשה ניסיון לבדוק את הפער בין הקצוות לכאורה, את קווי התפר או הזליגה שבין חולין לקדושה, דיבור ושתיקה, גילוי וכיסוי.
כמו לחישה (2017)
התערוכה ״כמו לחישה״ שאצרה אלחנדרה אוקרט, והתקיימה בגלריה ׳סקיצה׳ בבית אות המוצר, לא דיברה שפה מהפכנית, אלא ביטאה באופן חרישי תחושות
שאין להן קיום בעולמם של מרבית בני האדם. יצירות האמנות והשירה בתערוכה הנכיחו תחושות אלה, והזמינו את הצופים להיות עדים לקיומן.
תערוכת חתני הפרסים ע״ש שושנה ומרדכי איש שלום (2014)
הציירים אלכסנדר אוקון ורונן סימן טוב, אוצרים: לנה ועודד זידל
הבלתי תלויים (2014)
את התערוכה שציינה עשור לפעולתה של הגלריה אצרה תמר גיספאן והיא הציגה את עבודותיהם של 30 אמני הגלריה בעבר ובהווה. התערוכה לוותה בקטלוג.
ניבים (2013)
תערוכת וידאו, סאונד ומיצב, שאצר אלברט סוויסה. התערוכה הציגה עשרה אמנים אורחים ובהם קבוצת סלה מנקה, נבט יצחק ואמנית הקול ויקטוריה חנה. התערוכה לוותה בקטלוג.
האמנית ליאורה וייז, חברת הגלריה, יזמה ואצרה את פנינה (2013) ארוע הנעילה של פסטיבל מנופים. בארוע שנערך בכיכר אבן ישראל הסמוכה לגלריה. סיפקו שמונה אמנים ירושלמיים אפשרות הצצה אל מאחורי הקלעים של יצירתם בתצוגה על מסך וידאו רחב. המופע שילב פעילויות אמנותיות בכיכר עם דוכנים של בעלי עסקים מקומיים והסתיים במופע מוסיקלי של אמן העוד נינו ביטון ותזמורת המגרב.
סלון ישראלי לצילום (2006)
היתה תערוכה קבוצתית בה אירחו הצלמים עינת עריף ויוסי גלנטי, חברי הגלריה, 37 צלמים ישראליים.
עבודות בשחור (2005)
היתה תערוכת מחווה לציירת טובה ברלינסקי, הציירת אורנה מילוא, חברת הגלריה אצרה תערוכה בה הוצגו לצד עבודותיה של ברלינסקי, עבודות שנוצרו על ידי חברי הגלריה במיוחד לתערוכה.